שלום יקיריי,
עלתה בדעתך השאלה מה את/ה עושה כאן?
כנראה שלא כל אחד שואל את עצמו שאלה כל כך בסיסית.
לעומת זאת, מי ששואל, בעומק לבו,
יהיה לו/לה קשה להמשיך, בלי לקבל תשובה.
אני רואה את זה כסוג של התעוררות פנימית לשאלות של משמעות.
יש אנשים שנולדים עם ההתעוררות הזו.
אחרים מגיעים אליה בהמשך החיים. בכל גיל שהוא..
על מה אנחנו מדברים?
על הבירור האישי, מה חשוב לך לחוות, מה חשוב לך ליצור, מה אורח החיים שבאמת מתאים לך,
מה הרגשות שחשוב לך לחוות, מה העבודה הקריירה שמשמחת אותך ויש בה טעם וכו׳
יום אחד אתה מתעורר וחלף לו עוד עשור.
לילדים נדמה שמבוגרים רחוקים מהם באלפי שנים…
שהם יהיו מבוגרים…פעם.
אבל האמת היא, שלפני רגע היינו ילדים, עכשיו אנחנו מבוגרים, ואם קצת מזל עוד רגע נהיה זקנים.
אם לא נחשוב עכשיו: מה אנחנו בעצם עושים כאן?!
נהיה זקנים מאוכזבים..ממומרים…מאוכזבים.
לעומת זאת, אם נחשוב, נבחר ונטה את חיינו למה שהכי חשוב לנו, למה שאנחנו במאת מאמינים בו,
שבאמת גורם לנו לאושר,
נמצא את עצמנו- לא בזקנתנו, אלא עכשיו- כל כך מאושרים!
החיים מאפשרים לך הכל. הם לונפארק אינסופי של חויות.
ובלבד, שאתה פתוח לעשות כל כך הרבה כיף, להעניק ולקבל.
אתמול ישבתי לקפה עם חברה קרובה שלי- מאירה.
היה נפלא.
תוך כדי שיחה קולחת על נושאים שונים,
פעמיים ראיתי את מאירה בבת אחת הופכת מאשה חייכנית ומלאת השראה לכועסת.
ממש רותחת מזעם.
זה היה כשהיא נזכרה בשני נושאים שממש קשה לה איתם: כפייה דתית ומס הכנסה.
אתם יודעים איך זה, לכל אחד מאיתנו יש את הנושאים שמוציאים אותנו מדעתנו..
פעמיים שאלתי אותה אם היא בטוחה שהיא רוצה להיכנס עכשיו להתקף זעם, מרמור וחוסר אונים.
פעמיים היא אמרה לי תודה וחזרה מיד לחייך.
מאירה היא אשה מודעת מאוד.
היא צריכה רק תזכורת קטנה להיזכר למה היא באמת רוצה להקדיש את חייה, ולמה לא.
היא רוצה ליהנות ולעזור לאנשים. היא לא רוצה להיות גוש של זעם וחוסר אונים.
כווולנו, בלי יוצא מן הכלל כמו מאירה.
לרגע מאושרים, מלאי חזון, אופטמיות וכוח ליצור מציאות נפלאה,
ושניה אחר כך, שוכחים ונופלים לדפוסים שלנו.
פתאם הכל קטן, מפחיד ומדכא.
במלים אחרות: גן עדן וגיהנום כל כך קרובים.
אל תדמיינ/י בטעות שיש אנשים שהחיים שלהם מדהימים…כי יש להם,
אבל את/ה…לא שפר מזלך. לך אין את התנאים הנפלאים שלהם…
כווולנו, בלי יוצא מן הכלל, נמצאים פסיעה מגן עדן.
ופסיעה מגיהנום.
יש לך בזה הרגע את היכולת לברר למה את/ה מקדיש/ה את חייך.
לאהבה, שותפות יצירה משמעותית…או לכעס וחוסר אונים.
מכל הבחינות: מהאישיות שלך ועד העבודה, והאנשים בחייך האישיים.
התחביבים שלך, המסעות בארץ ובעולם…הכל!
הכל ניתן לבחירה ועיצוב בצבעים קשים או בצבעים מפעימים.
תבחר/י.
מדי פעם אנחנו צריכים לטרוף את הקלפים ולברר לעצמנו מחדש
במה אנחנו מאמינים ומה יעצב את חיינו מכאן והלאה,
מה החלומות הבאים שלנו שמחכים בפתח להגשמה ולחוויה,
מה יגרום לנו לשמחה גדולה, ומה הגיע הזמן לשים בצד.
בירורים אישיים שכאלה כדאי לפעמים לעשות עם מישהו נוסף.
ואני כאן לתת לך יד בעניין.
לא כי זה חשוב. כי זה הכי חשוב.
באהבה. תמי.
* הנה לך תרגיל ליצירת לחיים נפלאים:
זה תרגיל ראשוני…יש אחריו עוד עבודת עומק.
ובכל זאת הייתי ממליצה לא לפסוח עליו:
קח/י את השבוע האחרון, וציינ/י לעצמך שלושה רגעים שהיו פשוט גן עדן עבורך.
מה הפך אותם לכאלה?
– אם קשה לך מואד למצוא שלושה רגעים כאלה, שינוי בחייך הוא הכרח ענק ומיידי!
אני בקלות מוצאת שלושה רגעים כאלה ביום – פשוט גן עדן.
* קח השראה ממאירה, ובפעם הבאה שאתה כועס על מס הכנסה,
ראש ההממשלה וכו׳- תעצור ותבחר מחדש אם באמת מתאים לך להקדיש שנים מחייך(במצתבר..) לכעס.
ותיזכר לחלופין- למה כן מתאים לך להקדיש את חייך?
לך/לכי על זה!