עם כתיבת הדברים, ממש ברגע זה, אני מציינת לעצמי שעצם הכתיבה זהו צעד ענק בהתפתחותי (אבל זה לחוד..).
אספר את הסיפור הארוך (של 30 שנים) שהגיע היום, לייתר דיוק לפני שלוש שעות, למקום חדש.
קבלתי בירושה מאבי דירה שהייתה מושכרת כל השנים. היות ולא חייתי בארץ הטפול בהשכרתה נעשה על ידי אחרים מיופיי כוח שלי. אפשרתי כל השנים שענייני ינוהלו ללא מעורבות מצידי, אבל הנחתי לדברים לקרות ביודעין. למרות הידיעה הברורה שזה עולה לי כסף וגם חוסר שליטה בענייני.
מצב הדירה הזו היה בפרוש סימבולי לדרך ההתנהלות שלי – חוסר כוח לדאוג לעצמי, לכבות שריפות ולשרוד.
כל שנים הדירה הזו היוותה עבורי ביטחון ואמנם כשחזרתי לחיות בארץ שכר הדירה אפשר לי לשכור במקום אחר.
בנוסף עליה ביססתי רכישת דירה .
כשחזרתי רשמית לישראל חיי התחלקו בין חו"ל לכאן. הייתי עסוקה מאוד בטפול בכל, חוץ מאשר בענייני. הקרבה שנבעה מאי יכולת לשנות דפוס של "לא ראויה", חוסר אומץ, אשמה, פחד משגיאות וכ"ו.. ולרגע לא עצרתי להסתכל על ההישג שהצלחתי להתמודד עם בעלי, מולו ועורכי דין ויועצים ובעיות כספיות והרגשה של חוסר תמיכה וזרות בארץ,ועוד ועוד..
אני בעייני עצמי הרגשתי שאני חייבת לכל העולם.
באותו פרק זמן הדירה התפנתה. החלטתי להמשיך להשכיר אותה עם סעיף ברור שאוכל להראותה ולמכור אותה בשעת הצורך. את הטפול שוב השארתי לאחרים גם כי נסעתי, אבל בעיקר (כפי שהבנתי בדיעבד) מחוסר כוח ואמונה בעצמי וביכולתי.
הדירה הושכרה בחוזה הגרוע ביותר עבורי. למרות שראיתי את השוכר וציינתי שהוא נראה לי כאחד "שיעשה צרות". האופן שבה התבצעה חתימת החוזה היה בהסחה ובהונאה (ממש כמו בסרט).
נתתי לאחרים לנהל את ענייני ונשארתי עסוקה במיליון צרות אחרות.
כשרציתי לממש את זכותי למכור הסתבר לי שעל פי החוזה במשך 5 שנים השוכר הוא המחליט וגם השכר לא משתנה.
אחרי השוק, הכעס על עצמי וגם הכעס בתוכי על חוסר האכפתיות מסביבי הבנתי אז שזהו המחיר לאי לקיחת אחריות על חיי. הבנתי גם שביני ובין השוכר יש קרמה מסוימת, חשבתי שכנראה יש לי חוב מחיים קודמים וזהו התשלום. כל התרעומת עזבה. נכנסתי למסלול תובנה אחר של שקט ורצון לאפשר לעצמי ללמוד לקחת אחריות ללא התנצלות והרגשה של עמדת חולשה.
חוזה השכירות של הדייר מסתיים בסוף החודש. הידיעה שהספור מגיע לקיצו אפשרה לי לחפש דירה לקנייה. הדייר לא אפשר לקונים פוטנציאלים להיכנס. הבנתי שהוא עלול לטרפד והוצאתי אותה מהשוק.
בינתיים מצאתי דירה באמצעות הלוואות הסתדרתי בקנייה ללא צורך במכירה והחלטתי להשאיר את הדירה בבעלותי – שמחתי על כך שהתחלתי לדאוג לביטחוני. שמתי את עצמי במרכז.
בגלל שיקולי נוחות נתתי לדייר אפשרות לשכירות לשנה נוספת אבל בתנאים חדשים!
עו"ד ערך חוזה חדש ומונחה על פי דרישותיי. הדייר שלח חזרה עם הערותיו בדיו אדום.
התייחסתי להערות, חלקן קבלתי לגבי אחרות התייעצתי – בקיצור למדתי עריכת דין!
במהלך הבדיקות גילתי אתמול שהוא שינה פריט בחוזה ללא הבלטת צבע. לאור "הממצא" סרקתי את החוזה כל הבוקר וכמובן שגילתי שינויים נוספים והשמטות חלקים וכ"ו.
באומץ ובתחושה של שחרור הודעתי לו (לפני שלוש שעות) על סיומה של דרכינו המשותפת.
למרות שבהחלטה זו נפל עלי עול עצום נוסף שבימים טרופים אלו (אימא חולה, שיפוצים, מעברי דירה ואורחים מחו"ל...)
הרגשה מיידית של כח. עברתי שעור איתו. בתהליך עברתי שלבים של תובנות, פיקחון, אבל עדיין ללא יכולת וכוח לפעול, ועד לפעולה ממשית שנובעת מהעובדה שאני ראויה לטוב.
