לחצות את הנהר

תמי היקרה

אני מסתכלת אחורה על הדרך שעברתי

הייתי מול נחל סוער שאותו אני צריכה לחצות.

בלי אור.

בלי לראות את האבנים בתוך המים עליהן אפשר לדרוך.

עמדתי שם מביטה בנחל הזה .

ולא מעיזה להכנס פנימה .

אבל אין דרך חזרה .בשביל להגיע למקומי,אני חייבת לחצות אותו.

ומלפניי מים גועשים ,רועשים ואין לי מושג איך להגיע לצד השני.

אני מביטה אחורה, אין מנוס מלחצות את הנהר.

כל הנוף מסביב לוט בערפל.

עזרת לי להעיז להכנס לנהר,ובבטחה להגיע לעברו השני.

אבן אחרי אבן עברתי בדרכי מעברו האחד של הנהר לצידו השני.

כל אחת מהן הייתה קשה למעבר.

כל אבן כזו נושאת בחובה מושגים כל כך גדולים שהתעלמתי מקיומם עד שהגעתי לנהר-

מושגים כמו

שיפוטיות

חירות

אור

חופש בחירה

הקשבה לקול הפנימי

תעוזה

עוד בעודי כותבת מילים אלו,בני הקט שאיתו התחיל כל המסע הזה ,כנראה שלא יכול לפספס את  כתיבתי והוא מטפס סביבי לספה ובודק מה אני כותבת שם...

הוא מרגיש

ואני מרגישה אחרת

כל מילה בשיחתנו נצורה בליבי. ברגש רב

תודה רבה!

מיטל