הבלוג של תמי יערי

תמי יקרה, שלומות

בכל פעם שאני קוראת את המכתבים מלאי האור והתובנות, אני נפעמת.

אני מודה למי שהוביל אותי שם מלמעלה להגיע אליך יום אחד לייעוץ,

ומשם לקשר מבורך שנמשך כבר זו השנה השלישית,

אני מרגישה שמילים פשוטות אולי   יפספסו את גודל הערכה והתודה שלי  אלייך.

לימדת אותי כל כך הרבה דברים שלא היה עליהם  רבע מושג  ,

צריך להיות ראוי במובן האמיתי כדי לקבל הדרכה רוחנית ממעל,

אמת יש רק אחת ואין מקום לזיגזוגים.

עבודה אישית נישמתית נכונה  אינה פשוטה וממש לא מסתיימת,

אך משעלינו על הנתיב הנכון, היא משילה מאיתנו אט אט קבעונות, קארמות וחסמים,

וחושפת את ה'אני' הנשמתי שצומח ומתעצם ממקום נכון שלם ואמיתי.

בכל מפגש שלנו את ממקדת אותי בדיוק ליעד הבא ולמדרגה הבאה,

חיי קבלו  כיוון חדש לגמרי, נכון , מדויק ואמיתי,

אור שאני לומדת להכניס לחיי, אנרגיות טובות   ואושר אמיתי.

ההדרכה המדוייקת והכל כך מכוונת שזכיתי ואני זוכה   לקבל מימך .

מובילה אותי בדרך שאינה נגמרת , אבל נכונה , נתיב  האמת שאין דבר טהור ונכון  מימנו ,

תודה לאלוהי,

תודה להדרכה הרוחנית ממעל,

תודה לך תמי על הזכות, על ההדרכה, על ההכוונה, על הכל. שינית את חיי.

מיכל אשד 

You have no idea how happy I am that finally this new website is born!
It didn't take 9 month, it took much more… it's even hard to know how much more… and since when to count:
Our vision and liking, of bridging the worlds:  the world of the spirit, the world of the thoughts, the world of emotion and the world of advanced technology, is in our hearts for a long time. Spiritual people: that are fond of depth and truth, and acknowledge the divine source of all that is in life – it's right for them to enjoy  progress. It's right for them to be involved in development processes of all kinds.
In the past, for some reason, it appeared that spirituality goes hand in hand mainly with the past, that is really too fixed and boring. Spiritual people wore always the same robes- day after day, and repeated the same rituals – day after day. Without any creativity.
What a waste of our creativity and brilliancy!!
In the spirits worlds beyond there is endless creativity! All the ones along history, who knew how to connect to those dimensions, shared with humanity wonderful inventions in every field: scientific discoveries, musical compositions, healing techniques and more. A substantial part of the human creations that expresses a higher intelligence where made through a connection to the depth of life. Many of those creations we would refer as: "channeled information".  
Every creative field can be "spiritual". Technological progress can be spiritual as an expression of higher intelligence, and as an instrument for making life better.
In this website we invested numerous hours in the love for colors, shapes, ideas and the right proportions between all of them. In the love for creating a frame to express the spiritual essence in the earthly field.
True spirituality does not fear to move forward. Just the opposite, spirituality is in fact valued by the readiness to deal day by day with new challenges and ideas.
With the birth of the website we celebrate a new path.
May we all enjoy it…

אחרי שנה (שנייה בתוכנית הלימודים) אינטנסיבית

מרתקת ומעניינת קיבלנו את הזכות לשנת לימודים נוספת.

אכן אנו נמצאים בבית ספר שקשוב ופתוח לשינויים

בהתאם ליכולת ההכלה והרצון של התלמידים.

כל שיעור הוא מפתח לשער כניסה בחיינו

ומסתבר שתמיד יש מה ללמוד בכל גיל ובכל שלב-

אכן אין זו אגדה אלא עשייה!

תודה לך תמי ולצוות בארץ ובשמיים

מילדות היתה לי רתיעה מדת מאמונה דתית ומאמונה בכלל בכל מה שאינו חומרי. משהו באותם המגזרים המכונים חרדים לא הסתדר לי. לא חשתי שיש שם ציבור יותר ראוי: לא מוסר גבוה יותר, לא טוב-לב רב יותר ולא חוכמה אמיתית רבה יותר (לא כזו המדקלמת דברים של אחרים). על אהבת אדם באשר הוא אני לא מדבר בכלל כי, מי שאינו כמותם עד רמת ה"חצר" המסויימת – לא סופרים אותו.

שנים שמה שראיתי או פגשתי גרם לי לחשוב שאם זו הדת ואם כך צריך לנהוג מי שמאמין באלוהים – כנראה אין דבר כזה ! עד כדי כך נראתה לי הדרך מחוץ למסלול...

רק בשנים האחרונות משהו זז אצלי, החומה הזו החלה להסדק. הרפואה האלטרנטיבית שהכניסה למיין-סטרים מושגים כמו גוף-נפש, התנסויות ביוגה ובמדיטציה ותוכנית הטלויזיה "הכוח" שהוכיחה מבחינתי מעבר לכל ספק את קיומם של כוחות ועולמות "עליונים".

השינוי הזה היה לא יאומן מבחינתי! עדיין היה רב הנסתר על הגלוי אבל מאז 2 דברים הפכו לחד- משמעיים: שיש עולם רוחני ושלא צריך "לחזור בתשובה" כדי להתוודע אליו.

לא יכולתי להשאר אדיש לגילויים והיה לי ברור שאני הולך לבדוק מה באמת קיים. מה זה חיים רוחניים וככה הגעתי ללמוד אצל תמי יערי. העולם עבורי לא נשאר כשהיה!!! זה מדהים מה אפשר לגלות עם נכונות ועם המורה הנכונה. מאז האמונה באלוהי ישראל ובהדרכה הרוחנית המכוונת אותי אינם עומדים עוד בסימן שאלה.

איך אוספים את "כללי המשחק" החדשים של החיים שהתגלו לי ומנתבים אותם לחיים של התפתחות זה האתגר האמיתי שמלווה אותי עכשיו.

את הלילה הזה לא אשכח לעולם, מה רבים הם היו ימיי חיי ומלאי עוצמה, אך בלילה ה- 13 בדצמבר 2009 קיבלתי את הוכחת הקיום הגדולה ביותר למדתי שצריך לחוות את היופי במלוא עוצמתו דרך הנשמה ממנה ההוויה מתקיימת, אספר לכם את חווית חיי העוצמתית ביותר שחשתי בדיוק כפי שרשמתי שורות אלו על הדף הלבן כשהקצתי מהמסע, ואולי בחיים שום דבר לא קורה ללא סיבה זה מה שנוכחתי לדעת, ובכן שאלתי את עצמי האם זה חלום או אמת ... וכתבתי כך,

הלילה קרה לי דבר מאוד מוזר שכבתי במיטה כהרגלי ובני בן ה-4 ישן לידי, כאשר אני מרגישה לפתע זרמים בכל גופי ובעיקר בראש ושאלתי את עצמי מה קורה לי פקחתי את עיניי וזה נעצר ושוב עצמתי עיניי ללא שליטה ושוב זרמים וכך מס' פעמים עד שחשתי שמשהו מתנער לי מתוך הגוף, ואז ראיתי את גופי שוכב במיטה והיתי דבוקה לתקרה כאשר גבי דבוק לתקרה ופניי פונות אל עבר גופי השכוב במיטה...

נלחצתי וניסיתי להילחם ולחזור אל גופי והצלחתי כי פקחתי את עיניי אבל את הגוף לא יכולתי להניע רק לפקוח עיניים רציתי להסתובב אל הבן שלי כי היתי עם גבי אליו ולא הצלחתי לעשות תנועה אפילו עם היד והבנתי שאין לי שליטה ואני עומדת לעצום שוב עיניים וכך היה וחזרו אליי הזרמים והתחלתי לפרכס כמו אדם באפילפסיה (אציין שאני בריאה)

בשלב הזה משהו אמר לי (לא בקול ברור אבל אמר לי) שכל אדם בלילה מתנתק מגופו ועולה לחתום על ספר החיים ואז הבנתי שלמזלי הרע זה קורה לי כשאני חצי עירנית ומודעת לנעשה)

באותו שלב כאשר עצמתי עיניי ועברו בי זרמים ופרכוסים מקצה אצבעות רגליי ועד קודקוד ראשי עפתי גבוהה כ"כ בקלות עברתי את התקרה כאילו ולא היתה שם מעולם, ואני עפה במהירות מחרידה כשפניי פונות למטה ז"א אני עפה עם הגב לשמיים ואני צועקת וקוראת בשמו של בני חזק חזק הרגשתי שאני עוברת רקעים של שמיים בחלל ריק ואין סופי ענק בגודלו.

באיזה שלב נעצרתי וראיתי אישה שידועה כמתקשרת בעולמנו (אני לא מכירה אותה באופן אישי רק בשמה ומזהה את המראה שלה) ולאישה זו קוראים תמי יערי, עינייה היו כל כך פקוחות כל כך ברורות כל כך כחולות ומרגיעות תמי שחיוך כובש לפניה ומוקפת מלאכים, אני עצמי תיקשרתי כמה פעמים במהלך חיי בניגוד לרצוני, תמיד התנגדתי. תמי אמרה לי עם אצבע שעושה נו נו נו את לא מספיק קשובה, ואני שאלתי אותה מה אני צריכה לעשות כדי להצליח והיא ענתה לי: להיות יותר קשובה ולהתקדם לעבר המטרה,

ואז נחתתי לתוך גופי פקחתי במהירות את עיניי והיתי מבוהלת הדבר היחידי שרציתי היה להסתובב לבני ולא יכולתי לזוז היתי כבדה איך שהוא העברתי יד אחת ועוד יד ורגל ועוד רגל כל חלק בגופי בנפרד והצלחתי להתהפך בכוח ובסבל הגוף היה כבד כ"כ חיבקתי את בני שישן ליידי ונרדמתי עד הבוקר, כאשר התעוררתי מה שיכולתי להרגיש ועד עכשיו זה שזה היה פשוט אמיתי ולא חלום כי היתי עם עיניים פקוחות והעובדה שגופי היה כבד בתנועתו כשניסיתי להתהפך.

בבוקר נכנסתי לאינטרנט וכתבתי את שמה של תמי יערי ונוכחתי לדעת שמדובר באותה אישה, היום אני מבינה שהחוויה שעברתי הינה מסע אסטרלי במצב ערות, ואף למדתי מהחוויה שאני צריכה להיפתח לתקשורים ופחות לפחד מהלא ברור , אני מחכה למסרים ומוכנה להדק חגורת בטיחות לקראת המסע הבא!!!

עטפתי אותך בני היקר בהמון אהבה, אך איתה הוספתי קורטוב של כל הפחדים שלי וכל החששות

גידלתי אותך בחממה  אוהבת מלווה בפחדים ודאגות

כן- כך גדלת
הייתי בטוחה שזו הדרך להיות אמא טובה, אוהבת ומגוננת

גדלת לתפארת!
אבל- עם הפחדים של אמא!

בשלב מסויים זה השפיע עליך ועל חייך
הפכת להיות  דאגן וחרדתי על עצמך, נמנעת מהרבה דברים שבני גילך מימשו
ובהמשך זה כמעט ניתק אותך מהסביבה.
אני לתומי חשבתי שאלו חרדות רגילות שיחלפו, הבנתי שגם טיפולים פסיכולוגים יכולים להמשך שנים.
ואז החלטתי לקחת הפעם אחריות מלאה ולעשות את הטוב ביותר עבורך.

קבעתי עבורו תור לטיפול אצל תמי, וכמובן התחילו השאלות והחששות, שאלות רבות נשאלו, אמרתי לו:
אין דרך אחרת, אין דרך נוספת, בוא עשה נסיון.

ולשמחתי הצלחנו!

אחרי מס' פגישות טיפול  שלו עם תמי, התחלתי לראות נער/בחור חדש...מחוזק.. בחור שצועד אל דרך אחרת

נער/בחור שמשתחרר מהפחדים והחרדות שהמקור שלהם – אני!!

כל פגישה האירה את עיניו ואת חייו,
גם אני קיבלתי טיפול (במקביל) מתמי, כדי לשחרר...ולהשתחרר.

מאושרת אני היום לספר: שהסיוט נגמר!

לדבריו: " תמי הצילה אותי"
זה נשמע אולי קלישאה, אבל זה אמיתי!!
למדתי לאפשר לו לחיות את חייו בשלווה ובנועם,
והוא למד להיות מאושר במה שהוא ובחופש שקיבל

חופש מפחדים
חופש מדאגות
חופש מחרדות

וזה לימד אותי:   להיות אמא...אחרת!

נשמות הבאות מהאור, חיות על אהבה. זוהי עובדה. זה לא עניין של בחירה או פרשנות. אהבה היא המקור שלנו, והאנרגיה המרכזית שמחייה אותנו: נשמתית, נפשית, וגם פיסית.

אי לכך, אנחנו לא יכולים (וטוב שכך) לוותר על הצורך והמשיכה אל אנרגיה ומהות של האהבה - על ביטוייה השונים.

ישנם ותמיד היו זרמים פילוסופיים, ואידיאולוגיות דתיות סגפניות שניסו לבנות חיים ללא אהבה. חיים ללא לב הפועם בין אנשים. הרבה פעמים מתוך ייאוש מכל המורכבות הבאה ביחד עם אהבה. בשורה התחתונה, הם לא יצרו אנשים מאושרים. נכון הדבר, שלעיתים אנשים מגיעים למקום בו הם שוקלים לעזוב את האהבה, מתוך אותם קשיים ואכזבות שהמשיכה הטבעית אליה הולידה.

אולם, הבעיה היא לא במשיכה המקורית לאהבה, אלא במה שחלק מהאנשים עושים איתה...שמוליד הרבה פעמים אכזבות, מניפולציות, כאב וכו'...כידוע.

חיים של אהבה בדרך כלל דורשים בהירות פנימית גדולה: לגבי מתי האהבה היא אהבה, ומתי היא רק תחפושת של אהבה המסתירה אינטרסנטיות כזו או אחרת. הנכונות לראות את האמת, ולפעול על פיה, היא התפקיד המרכזי של המודעות בחיי היומיום. הבנה עמוקה של מערכות היחסים שלנו, הסירוב למערכות יחסים בלתי תקינות והעמידה על יצירה של מערכות יחסים ראויות, היא עיקר עבודתנו בעולם הזה. בעבודה הזו טמונים השיעורים המרכזיים שלנו.

בכדי שאדם ימצה את חייו מבחינת התפתחותו הפנימית, לא צריך ללכת רחוק. מספיק להעמיק בהבנה של מידת האהבה השרויה במערכות היחסים שלנו, ובנכונות לחולל שם תיקונים.

מה זו אהבה ? לעתים, כשאנשים שומעים את המלה אהבה, הם מניחים בטעות שהמדובר הוא בנתינה אינסופית, חסרת גבולות, או בקבלה אינסופית, ללא כל ביקורת ערכית. לא לכך מכוונים דברי. שהרי, נתינה חסרת גבולות וקבלה עיוורת תוך התעלמות מהרמה המוסרית של מישהו, יכולים בקלות ליצור מערכת יחסים של ניצול, בה צד אחד הולך ומתחזק בעוד הצד השני הולך ומתדלדל אנרגטית ונפשית.

אין ספק, שדבקות באהבה היא הרבה יותר תובענית מויתור על גבולות!

אם נסתכל לעומק הדברים, נגלה שהרבה פעמים מי שנדמה להם שהם מייצגים את האהבה על ידי ויתורים קיצוניים, באמת אינם מונעים מאהבה אלא מפחד להתמודד, מתבוסתנות וכו'.

אם כן, אהבה היא לא רק תנועה של פתיחה: פתיחה של הלב, פתיחה של הכיס...היא פתיחה מאוזנת, מבוקרת. יש בה "כנים" ויש בה "לאווים". כשניתנת אנרגיה: רגשית או פיסית, על בסיס של הבנה ומתוך יכולת שליטה ואיזון, הנשמה שלנו מרגישה בטוחה. היא בידיים טובות. רק אז היא באמת מרגישה שאנחנו מטפלים בה באהבה, והיא קלה להיפתח לחלוק אהבה עם אחרים.

אחד מהתפקידים רבי האחריות שניתנו לכל אחד ואחת מאיתנו כבני אדם זה להכריע למי ולמה להעניק את האנרגיה שלנו, וגם כמה ואיך. אם עשינו זאת נכון, נזכה למשוב חוזר של אנרגיה: רגשית ופיסית מאהובינו, שיוליד שביעות רצון נשמתית. כלומר נרגיש מאושרים. כלומר, שאהבה מחייבת בהמון אחריות, בהקשבה אישית, ובבחירה כל הזמן.

מכיוון שכפי שאמרנו אף לא אחד מאיתנו יכול לוותר על אהבה, כך גם מתברר, שאף לא אחד מאיתנו לא יכול לוותר על אחריות אישית בכל אחת ואחת ממערכות היחסים בחיינו.

באהבה, תמי יערי

לג' בעומר שמח, חברי וידידי המרכז הרוחני, וכל בית ישראל!

הרוח נושבת קרירה, נדליק עוד קיסם במדורה..

תודו, שאין תחליף לישיבה מול מדורה! אפילו קטנה, עם זרדים אחדים,

לחימום הלב, ולהחייאה של זיכרונות השוכנים בתאי הגוף ובנבכי הנפש:

זיכרונות מזמנים בהם מדורת השבט הייתה מקום ההתכנסות, ובישול המזון, זיכרונות מזמנים בהם הצטופפו לוחמי המרד ביערות סביב מדורונת והבעירו את האש הפנימית של גאווה עצמית ולאומית ושל שמירה נחרצת על עקרונות מול מעצמות שאיימו לכבות את הגחלת.

זיכרונות מזמנים בהם כך העברנו מסרים: ממדורה למדורה, מהר להר, קילומטרים על פני קילומטרים, טרם המצאת הטלפון הנייד והאינטרנט...

ילדים משוגעים על ל"ג בעומר! פתאום יוצא מהם משהו פראי, חייתי, עצמאי! אלו לא אותם הילדים שיושבים בכיתה בבית הספר, ובבית מול המחשב והטלוויזיה במשך שעות. ומן הצד השני יוצא מהם גם משהו אינטימי: אינטימי עם שאר הילדים בחבורה, אינטימי עם כוחות הטבע, עם העצים שצריך למצוא ולסחוב למדורה, עם הלילה, עם האש, ולפעמים גם אינטימי עם האחד או האחת שמוצאים חן בעיניהם במיוחד...

עד איזשהו גיל ההורים מצטרפים למדורות "כדי לשמור על הילדים". אחר כך הילדים מסרבים, הם רוצים להיות עצמאיים. כל עוד הילדים קטנים, ההורים זוכים בעצמם, דרך הילדים להיזכר במדורה, באש ובסודותיה. אחר כך, כשהילדים גדולים מספיק לחגוג בלי ההורים, מעט מאוד הורים ומבוגרים עושים מדורות. הם יושבים בבית ומחכים שהילדים יחזרו בשלום.

לאש אמיתית שבוקעת מעצים אמיתיים אין תחליף! את זה כולם יודעים. שום תנור גז או נפט בייתי עם שלהבת לא יכול להתחרות בריח, באווירה, ובאנרגיה הכובשת של המדורה! ל"ג בעומר הוא הזדמנות נפלאה לחזור לחוויה בראשיתית ויסודית שאף פעם לא תפסיק להיות רלוונטית עבור כולנו. שהרי, האש היא אחד מהיסודות הטבעיים עליהם מושתת העולם.

האש מעוררת בנו את אחד מהיסודות הבסיסיים במבנה החיים ובמבנה הנפש: את השלהבת הפנימית, את העוצמה, את הכמיהה לחירות, את הכוח, את הדחף והתשוקה, את החום !

שמעתי שיש בשנים האחרונות קול הקורא לצמצם את עניין המדורות משום שרבות מהן מסתיימות בזיהום אויר (בגלל שמבעירים בהן גם כלים חד פעמיים מפלסטיק), בשרפות של יערות (בגלל חוסר זהירות) ובפגיעות של ילדים (בגלל חוסר אחריות). אני אומרת: בשום אופן לא לבטל את החיים ולא לכבות את החג או את האש בחיינו! זה לא יוביל אותנו בטווח הארוך לביטחון. אי חיבור לאלמנטים הבסיסיים וסירוס עצמי לא יוצרים איזון!  מה שכן, חשוב כמובן לדאוג שהאש תושגח. אחריות ולא סירוס הם הפתרון. פה ושם אנחנו פוגשים חברות מערביות בהן הכל מושגח ונשלט מדי, סינטטי, מתורבת עד כדי שעמום. אין זה הכיוון הנכון. בסופו של דבר זה מסתיים או בשיממון או בהתפרצות אלימה. עם כוחות חזקים צריך לדעת לעבוד בצורה מאוזנת.

את ילדינו כדאי ללמד ליהנות מהאש מבלי לאבד גבולות ומבלי לשכוח מהי אחריות כלפי עצמנו וכלפי הסביבה. את עצמנו המבוגרים כדאי ללמד לא לוותר על האש, להמשיך להחיות את עצמנו כל הזמן, מתלהבים כמו הילדים וכמו האש.

ל"ג בעומר זה החג של כולנו. גדולים כקטנים, מסביב למדורות, מחוץ לבתים הנוחים ולמכוניות הממוזגות, ובלי טלוויזיה לכמה שעות, אפשר להרגיש חום אמיתי ולשמוע את האש מפצפצת, שוחקת, מפתה ורוקדת

חג שמח!

באהבה, תמי יערי

היום שושן פורים ! חג שמח !

התחפשתם ? אכלתם אוזני המן ? קשקשתם ברעשן ? קראתם את מגילת אסתר ?

די מעט מבוגרים מתחפשים ממש, כלומר, לא רק שמים איזו מסכה לאיזו מסיבה...אם בכלל.

די מעט מבוגרים עוברים את תהליך ההתחפשות המדהים שמתחיל...מבחירה. למה אתחפש השנה ? יש שאלות שאני קוראת להם שאלות מעולות ! כי אפילו אם אתם לא ממש מעמיקים לתוך השאלה, וכאילו "סתם" בוחרים...בעצם נגעתם במשהו משמעותי. כזו היא השאלה: למה אתחפש השנה ? ולכן, אפילו אם זה רק משחק וירטואלי, כלומר שגם אם לא מימשנו את זה לגמרי, לא השקענו בכל פרטי התחפושת וכו'...עדיין נפתח איזה פתח. ולכן, לא כדאי למהר ולוותר על השאלה, וגם לא על המימוש שלה.

אולי השארנו לילדים את התחפושות, מתוך העצלות או מתוך אי ההבנה או אי ההזדמנות, לעשות את מלוא השימוש הנכון בתחפושות פורים, שימוש שהוא גם כיף וגם פתח להיכרות עצמית נוספת ולהתפתחות עצמית נוספת. ב"בית הספר של המרכז הרוחני", שהוא כידוע בית ספר לחיים: כלומר למודעות ולצמיחה ולריפוי, פורים הפך להזמנה שאנחנו לא מסרבים לה! כולנו – הצוות והתלמידים שואלים: למה אתחפש השנה ? ואז מתחיל תהליך: התהליך הוא של התבוננות עצמית מחודשת ומחדשת. התהליך הוא תהליך של בחירה עצמית. דמויות שלא הייתי חושבת עליהן לפני שנה ובטח שלא לפני 10 שנים פתאום צצות מתוכי. לא ידעתי כלל "שיש לי איתם דיבור": שהן מושכות אותי, שהן דוחות אותי...אלמלא שאלתי: למה אתחפש השנה ?

תהליך ההתחפשות הממשי: בחירת הביגוד, האביזרים, האיפור והרכבת התחפושת לפרטי פרטים עובדת גם בתוכנו. ראיתי את זה בשנה שעברה, על עצמי ועל תלמידיי, שכולנו השתנינו ביחד עם הפורים, ביחד עם האומץ, הגמישות והמרץ לשאול, לחקור, להתחפש, להוריד מסכה, לבדוק אחרת. אחדים מאיתנו השלימו עם רבדים מסוכסכים ששכנו בתוכם, אחרים גילו רבדים נסתרים שהגיע זמנם לפרוץ. כמה מסעיר!

תהליך הורדת המסכות ובחירת הדמות החדשה שלנו בעצם פתוחה בפנינו כל השנה. רק שבמשך השנה נדרש הרבה יותר אומץ כדי לבדוק מחדש את הדמות שסיגלתי לעצמי, ולבחור את עצמי מחדש, אולי כדמות לגמרי אחרת...

בפורים כידוע אנחנו חוגגים את שינוי הפור ! את השינוי הגורלי מעם שנועד כביכול לחורבן ולכליה לעם קיים, חזק ומוביל מהלכים היסטוריים. להזכירנו, השינוי הגורלי הזה שהחזיר אותנו למפת החיים דרש את הנכונות של אישה אחת אמיצה – אסתר המלכה, להתבונן מחדש במראה, ולהעיז להיות שונה ממה שהיא הייתה עד כה. אסתר המלכה עברה תהליך של התחפשות, שמוביל לא פעם להתגלות של העצמי החדש שלי.

אישה אמיצה אחת – אסתר המלכה, שפרצה דרך בינה לבין עצמה: ביכולת שלה לקבל את עוצמתה, את יופייה, את עמדת הכוח שלה, הצילה את כולנו ושינתה מהלכים היסטוריים. ככה זה עובד! כל אחד מאיתנו אחראי/אחראית על השינוי העצמי שלנו, ולעולם אין לדעת על כמה אנשים זה עוד ישפיע.

יש אם כן קשר ישיר בין משחק התחפושות, לשינוי הגורל ולחזרה לציר החיים – האישי והקולקטיבי.

למה אתחפש השנה ? איזו תחפושת הייתה יכולה להלום אתכם עכשיו ? קחו רגע לענות.

באהבה, תמי יערי

אם היו אומרים לי פעם, שיהיה לי בית ספר, לא הייתי מאמינה! אני זוכרת את עצמי כילדה, משתעממת בבית ספר במשך שנים, מדוכאת מחוסר היצירתיות, וכמהה שזה יגמר כבר. איש לא ידע עד כמה בית ספר היה עבורי שנים על גבי שנים של דיכאון פנימי. איך יכלו לדעת ? הציונים שלי לא שיקפו את זה. תמיד הייתי תלמידה מצטיינת. חייתי בתחושה שמשהו בסיסי בי מתנגד ומתמרד כנגד מהות ואופי הלימוד. מי היה מאמין שנקודות האור הבודדות שזכורות לי מכל כך הרבה שנים הן משיעורי בישול, נגרות (פעם עוד היו כאלה בבית ספר..) וספורט בהם למדתי כלים חדשים ליצירה אישית. בכל השנים בבית ספר האמנתי משום מה, שהאוניברסיטה תהייה לגמרי אחרת: אחרת בהבנה איך לפתח ולקדם כל אדם ואדם. לקדם ולפתח באמת: לא רק להוסיף עוד ידע תיאורטי.
 

כשהגעתי לאוניברסיטה ממש נבהלתי מהגילוי ששום דבר מהותי לא השתנה. זה בדיוק כמו בבית ספר. אותה תודעה, אותם אמצעי לימוד, אותם דרישות בעיקרון. יתכן שהיה לי זיכרון פנימי של "בתי הספר של מעלה". בתי ספר בהם לומדים ממה מורכבת המציאות, ואיך ליצור מציאות. בתי ספר בהם מפתחים יכולות וכישורים שונים בצורה רב מימדית, ושמותאמת לאופי הנשמתי הייחודי של כל תלמיד ותלמידה. הצלחתי לסחוב בחוסר אושר פנימי ובהצטיינות חיצונית תואר ראשון וגם תואר שני. סיימתי תואר שני בממוצע 95 ! איש לא היה מאמין שבעצם הממסד האקדמי גורם לי לדיכאון. גם הפעם, באוניברסיטה, נהניתי בעיקר מהקפטריה, מהמקהלה של האוניברסיטה, מנבחרת הספורט. נהניתי גם מהספרייה בה יכולתי לשתות את הידע שעניין אותי תוך שאני מתרגמת אותו לתרגילים שונים: רגשיים, חזותיים, מעשיים, על מנת להפוך אותו לידע חי.

לאט לאט התחלתי להבין את ההבדל המהותי בין לימוד חד מימדי, שהוא סתם איסוף של רעיונות של אחרים, לעומת לימוד חי בו כל כולי משתתפת: הנשמה עצמה, הרוח החיה ,האישיות, הגוף, חיי היומיום, הכל ! כשכך אני לומדת, כל נושא שבעולם הוא מרתק.

במשך שנים חשבתי שאולי אני יושבת בחוג הלא נכון באוניברסיטה: עברתי ממחקר מדעי ללימודי פילוסופיה יהודית ללימודי דתות בכלל ולפילוסופיה הודית. בסוף הבנתי, זה לא הנושא, זו התפיסה האקדמית כולה שהיא המשך ישיר של התפיסה המנחה את בתי הספר מכיתה א'.

לימוד חי – רב מימדי ואישי, יוצר אנשים חיים, ויוצר את "החיים" עצמם. לימוד חי הוא הזמנה להשתתפות אקטיבית בתהליכי הבריאה. לדבר הזה יש לי תיאבון יום אחרי יום, עד אין קץ. כשאני לומדת ומלמדת לימוד חי אין כל גבול – לא רק לידע ולהתפתחות, גם לאושר.

הדרך שאני עוברת עם עצמי וחולקת עם מטופלי ותלמידי לא עוסקת רק בתוכן, אלא בדרך הנכונה להפנים אותו ולהמשיך אותו דרך חיינו האישיים. במלים אחרות אפשר לקרוא לזה לימוד שיש בו אינטגריטי עמוק: כלומר שהוא נבחן כל הזמן ומקבל את אישורו מכל הרמות הפנימיות והחיצוניות של חיינו. האישור הזה הוא מה שמוליד את תחושת האושר.

כל פעם אני נדהמת מחדש שיש לי את הכוח להמשיך ללמוד וללמד. 15 שנים. אלפי אנשים. מאיפה בא הכוח לזה ? אני עונה לעצמי שזהו הכוח של החיים עצמם. לימוד שנוגע בעומק החיים: האישיים והכלליים, נותן כוח להמשך החיים. זו מערכת שמזינה את עצמה.

כך נולד בית הספר של המרכז הרוחני. יש לנו את הכוח להזמין עוד ועוד אנשים, אנושות שלמה לחלוק איתנו את הלימוד החי.

באהבה, תמי יערי.