על אהבה ואחריות אישית
נשמות הבאות מהאור, חיות על אהבה. זוהי עובדה. זה לא עניין של בחירה או פרשנות. אהבה היא המקור שלנו, והאנרגיה המרכזית שמחייה אותנו: נשמתית, נפשית, וגם פיסית.
אי לכך, אנחנו לא יכולים (וטוב שכך) לוותר על הצורך והמשיכה אל אנרגיה ומהות של האהבה - על ביטוייה השונים.
ישנם ותמיד היו זרמים פילוסופיים, ואידיאולוגיות דתיות סגפניות שניסו לבנות חיים ללא אהבה. חיים ללא לב הפועם בין אנשים. הרבה פעמים מתוך ייאוש מכל המורכבות הבאה ביחד עם אהבה. בשורה התחתונה, הם לא יצרו אנשים מאושרים. נכון הדבר, שלעיתים אנשים מגיעים למקום בו הם שוקלים לעזוב את האהבה, מתוך אותם קשיים ואכזבות שהמשיכה הטבעית אליה הולידה.
אולם, הבעיה היא לא במשיכה המקורית לאהבה, אלא במה שחלק מהאנשים עושים איתה...שמוליד הרבה פעמים אכזבות, מניפולציות, כאב וכו'...כידוע.
חיים של אהבה בדרך כלל דורשים בהירות פנימית גדולה: לגבי מתי האהבה היא אהבה, ומתי היא רק תחפושת של אהבה המסתירה אינטרסנטיות כזו או אחרת. הנכונות לראות את האמת, ולפעול על פיה, היא התפקיד המרכזי של המודעות בחיי היומיום. הבנה עמוקה של מערכות היחסים שלנו, הסירוב למערכות יחסים בלתי תקינות והעמידה על יצירה של מערכות יחסים ראויות, היא עיקר עבודתנו בעולם הזה. בעבודה הזו טמונים השיעורים המרכזיים שלנו.
בכדי שאדם ימצה את חייו מבחינת התפתחותו הפנימית, לא צריך ללכת רחוק. מספיק להעמיק בהבנה של מידת האהבה השרויה במערכות היחסים שלנו, ובנכונות לחולל שם תיקונים.
מה זו אהבה ? לעתים, כשאנשים שומעים את המלה אהבה, הם מניחים בטעות שהמדובר הוא בנתינה אינסופית, חסרת גבולות, או בקבלה אינסופית, ללא כל ביקורת ערכית. לא לכך מכוונים דברי. שהרי, נתינה חסרת גבולות וקבלה עיוורת תוך התעלמות מהרמה המוסרית של מישהו, יכולים בקלות ליצור מערכת יחסים של ניצול, בה צד אחד הולך ומתחזק בעוד הצד השני הולך ומתדלדל אנרגטית ונפשית.
אין ספק, שדבקות באהבה היא הרבה יותר תובענית מויתור על גבולות!
אם נסתכל לעומק הדברים, נגלה שהרבה פעמים מי שנדמה להם שהם מייצגים את האהבה על ידי ויתורים קיצוניים, באמת אינם מונעים מאהבה אלא מפחד להתמודד, מתבוסתנות וכו'.
אם כן, אהבה היא לא רק תנועה של פתיחה: פתיחה של הלב, פתיחה של הכיס...היא פתיחה מאוזנת, מבוקרת. יש בה "כנים" ויש בה "לאווים". כשניתנת אנרגיה: רגשית או פיסית, על בסיס של הבנה ומתוך יכולת שליטה ואיזון, הנשמה שלנו מרגישה בטוחה. היא בידיים טובות. רק אז היא באמת מרגישה שאנחנו מטפלים בה באהבה, והיא קלה להיפתח לחלוק אהבה עם אחרים.
אחד מהתפקידים רבי האחריות שניתנו לכל אחד ואחת מאיתנו כבני אדם זה להכריע למי ולמה להעניק את האנרגיה שלנו, וגם כמה ואיך. אם עשינו זאת נכון, נזכה למשוב חוזר של אנרגיה: רגשית ופיסית מאהובינו, שיוליד שביעות רצון נשמתית. כלומר נרגיש מאושרים. כלומר, שאהבה מחייבת בהמון אחריות, בהקשבה אישית, ובבחירה כל הזמן.
מכיוון שכפי שאמרנו אף לא אחד מאיתנו יכול לוותר על אהבה, כך גם מתברר, שאף לא אחד מאיתנו לא יכול לוותר על אחריות אישית בכל אחת ואחת ממערכות היחסים בחיינו.
באהבה, תמי יערי
