שבועות בפתח, אפשר כבר לחוש בריח עוגות הגבינה, בריח החציר, בריח פירות הטנא שנאספים בחגיגיות אצל אותם בעלי הזכות שיש להם פירות בגינתם.
כשהייתי ילדה, היינו מתלבשים בלבן, מקושטים בזר פרחוני מסביב לראשינו. כל אחד ואחת מילדי הבית היה שם פירות אחדים שצמחו אצלנו בחצר בתוך סלסלה קטנה, והיינו הולכים לטקס שבועות בשדה. זה היה באמת חגיגי ומרגש. היה זה "חג הביכורים", של אנשים שיושבים על אדמתם בארץ הקודש.
לימים הובילה אותי הדרך ללימודי יהדות בעיר הקודש – ירושלים. שם התוודעתי לראשונה "לתיקון ליל שבועות": למדתי עם חברי כל הלילה, ביחד עם רבים מתושבי העיר המתאחדים בבתי המדרש ובבתים פרטיים, לכבוד הליל המיוחד: הליל בו קבלנו את התורה בסיני! עמוק לתוך הלילה חוויתי את החגיגיות ויראת הקודש, זהו "חג מתן תורה" !
בלילה שכזה, לא יכולתי שלא לקוות, שהנה יקרה משהו...משהו חדש! כמו תפתח מדרגה חדשה, עבורי ועבורנו. זה היה לי ברור כבר אז, אינטואיטיבית, שתורה – במהותה, משמעה התפתחות.
אני יודעת שלא בהכרח זה מה שהייתם אומרים, ולכן אני רוצה להסביר את זה: למעשה, יתכן שגם אתם, מסונוורים מחינוך לא נכון, הייתם יכולים לחשוב שתורה – משמעה קיבעון! משמעה אי תנועה בזמן ואי תנועה בתודעה! אוי ואבוי...
להיות בעלי תורה - עם שניתנה לו זכות (ומחויבות) כה עצומה, זה בודאי יותר משינון של קובץ חוקים מקובע. אחרת, מה כאן הזכות ? ומהי המחויבות ?
כל דבר שהוא, אפילו מערכת הכוכבים, אפילו השמש, אפילו האדמה, יציבים כפי שהם נראים...הם מערכות בהתפתחות. מי שרוצה לחיות, חייב לנוע קדימה. וידועה האימרה: שמי שלא הולך קדימה...הולך אחורה. נכון. החיים מטבעם הם מערכת בהתפתחות. אם היינו מסרבים לנוע קדימה, היו נחסכים ממנו המוני המוני גילויים שכוחם בהצלת חיי אדם. אם היינו מסרבים לנוע קדימה היינו לוקים באי שיתוף פעולה עם הטבע הכל כך מיוחד שניתן לאדם: טבע חוקר, ומשכלל וממציא. חקירה ויצירה הן סגולות אלוהיות שניתנו לאדם. האדם לא נועד לקיבעון! קיבעון משמעו אי-חיים. האדם נועד להתפתחות! אז עכשיו תשאלו, מה להתפתחות ולתורה ?
תורה היא תשתית. היא הכרזה על הבסיס המהותי – התודעתי והערכי, שממנו ושעליו אנחנו מבינים, ויוצרים את חיינו. בריצה קדימה אין די. כולנו יודעים שאפשר בכוח הבריאה שניתן לנו גם לייצר דברים הרסניים. לא פעם נוצלה ה"קידמה" להרס של אחרים: של אנשים אחרים ושל עולם החי והצומח. זה קרה כשלא היה ברור מהו סולם הערכים ממנו אנחנו פועלים ואליו אנחנו חוזרים לבחינה של פעולותינו. מה שאנחנו אומרים זה שהקיבעון הוא טעות, וגם דהירה קדימה ללא בסיס ברור של ערכים הוא מסוכן. לכן נדרשת כאן אחריות. האדם, מכיוון שטבעו הוא יצירה מתמדת, מחויב באחריות, כלומר בהפעלה של מודעות, על מנת שהקיום שלנו יהיה מיטיב.
תורה היא מדרגה של הבנה, מערכת של הבנות, כבסיס לכל הפעולות שאנחנו מקיימים בחיינו. בכל שנה ניתנת לנו הזכות (והמחויבות) העצומה להבין ולפעול להבין ולפעול...כך שבחג מתן תורה, נקבל תורה במדרגה הולכת ועולה, באותה המדרגה שהולמת אותנו. מה שקובע את רמת התורה של כל אחד מאיתנו ושל כולנו ככלל, זה לא הלימוד באותו הליל, ליל שבועות כמובן, אלא תהליכי העשייה והמודעות לאורך השנה כולה, מליל מתן תורה אחד למשנהו.
מי חפצ/ה בתורה ? מי חפצ/ה בהתפתחות ? מי חפצ/ה בעשייה ובמודעות ההולכות יד ביד כל יום וכל רגע ? באמת זכות ומחויבות עצומה !
באהבה, תמי יערי
